רוב בעלי העסקים שחוזרים מנסיעת עבודה בחו״ל מגישים לרואה החשבון ערימת קבלות ומניחים שהכל ייכנס. בפועל קורים שני דברים במקביל: חלק מהסכום נמחק בדוח בגלל תקרה שאיש לא בדק לפני ההמראה, וחלק אחר כבר נעלם לפני שחזרתם לארץ, בעמלה שלא מופיעה בשום קבלה. על הראשון מתווכחים עם רואה החשבון בינואר. השני, שלרוב גדול יותר, עובר בשקט מוחלט.
מאת אופק לוגסי, מייסד קבוצת הורייזן
בקצרה: נסיעה לחו״ל מוכרת כהוצאה עסקית רק אם היא הכרחית לייצור ההכנסה, ורק בחלק העסקי שלה. התקרות המרכזיות ל-2026: לינה עד 365 דולר ללילה בשבע הלינות הראשונות, הוצאות שהייה עד 102 דולר ליום כשנדרשו הוצאות לינה או 171 דולר ליום כשלא נדרשו, ושכירת רכב עד 80 דולר ליום כולל דלק. ברשימת מדינות מוגדרת אפשר להגדיל את תקרות הלינה והשהייה ב-25%, אבל לא את תקרת הרכב. על הוצאות שבוצעו בחו״ל אין מס תשומות לקיזוז בישראל. ובמקביל, עמלת המרת המט״ח של כ-3% היא הפסד מזומן מלא שאף תקרה לא מגנה עליו.
מתי נסיעה לחו״ל נחשבת הוצאה עסקית?
נסיעה לחו״ל מוכרת בניכוי רק כשהיא עומדת בכלל הבסיסי של סעיף 17 לפקודת מס הכנסה: הוצאה שהוצאה בייצור ההכנסה ולשם כך בלבד. על גבי הכלל הזה יושבות תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), התשל״ב-1972, שקובעות את התקרות הכספיות. שימו לב לסדר: קודם נשאלת שאלת ההכרחיות העסקית, ורק אחריה שאלת הסכום. עסק שנכשל בראשונה לא מגיע בכלל לשנייה.
המבחן המעשי הוא מטרת הנסיעה, לא מה שקרה במהלכה. טיסה שנקבעה מראש סביב תערוכה מקצועית, סבב פגישות עם ספקים, ביקור בקו ייצור או משא ומתן עם מפיץ, היא נסיעה עסקית. חופשה שבמהלכה נקבעה פגישה אחת עם מכר שהוא גם לקוח פוטנציאלי אינה הופכת לעסקית בדיעבד. זו הנקודה שנופלת הכי הרבה בביקורת, וכדאי להכיר מראש את מה שבודקים בביקורת ספרים ממס הכנסה.
נסיעה מעורבת עסקית ופרטית: איך מפצלים בפועל
הכלל חד: הוצאה שמשרתת גם את העסק וגם את הפרט אינה מוכרת, אלא אם ניתן לפצל אותה ולייחס חלק מוגדר לפעילות העסקית. בנסיעה לחו״ל הפיצול נעשה לפי ימים ולילות. שבוע שכולל ארבעה ימי פגישות ושלושה ימי טיול הוא לא ״נסיעה עסקית עם קצת חופש״, אלא שני חלקים נפרדים שצריך להציג בנפרד.
כרטיס הטיסה, שהוא הוצאה חד פעמית המשרתת את מטרת הנסיעה כולה, מוכר בדרך כלל במלואו כשהמטרה העיקרית עסקית. הלינה והשהייה, לעומתו, מוכרות רק עבור הימים והלילות העסקיים בפועל. שלושת הלילות שנשארתם בהם אחרי סיום הפגישות הם הוצאה פרטית לכל דבר, גם אם שולמו באותה חשבונית מלון.
המסקנה התפעולית פשוטה ורוב העסקים מפספסים אותה: את הפיצול עושים לפני הנסיעה. כשיודעים מראש שארבעה ימים עסקיים ושלושה פרטיים, מבקשים מהמלון שתי חשבוניות נפרדות ורושמים ביומן מה קרה בכל יום. מי שמנסה לעשות את אותו פיצול בפברואר, מול חשבונית אחת של שבעה לילות, מקבל כמעט תמיד תוצאה גרועה יותר.
תקרות הלינה בחו״ל ל-2026: 365 דולר, 160 דולר, ומה קורה באמצע
תקרות הלינה בנויות בשלוש שכבות. בשבע הלינות הראשונות מוכרות הוצאות הלינה בפועל, עד תקרה של 365 דולר ללילה ב-2026. מלון של 240 דולר ללילה בשבוע הראשון מוכר במלואו, בלי אחוזים ובלי חישובים.
מהלינה השמינית ועד התשעים הכלל משתנה: לינה שעלותה עד 160 דולר מוכרת במלואה, ולינה מעל 160 דולר מוכרת בשיעור 75%, אך לא פחות מ-160 דולר ולא יותר מ-274 דולר ללילה. בנסיעה מעל תשעים לינות התקרה יורדת ל-160 דולר ללילה בלבד. אלה בדיוק המספרים שמפילים חברות שמחזיקות איש טכני בחו״ל לפרויקט ממושך ולא בנו את התקציב סביב המדרגה הזו.
מה שמעל התקרה פשוט לא מוכר. הוא נשאר הוצאה כלכלית אמיתית אבל לא מקטין את ההכנסה החייבת. כלומר כל דולר מעל התקרה עולה לכם דולר מלא, בעוד דולר מתחת לתקרה עולה לכם את הדולר פחות שיעור המס. זה ההבדל שמצדיק לבחור מלון אחד ולא אחר, כשהפער ביניהם שולי ממילא מבחינת נוחות.
הוצאות שהייה (אש״ל) בחו״ל: 102 או 171 דולר ליום
הוצאות שהייה הן כל מה שאינו לינה, טיסה ורכב: אוכל, שתייה, תחבורה מקומית, אינטרנט, כביסה וטיפים. כאן לא סוכמים קבלות אלא מקבלים תקרה יומית קבועה. ב-2026 היא עומדת על עד 102 דולר לכל יום שהייה כאשר נדרשו גם הוצאות לינה, ועד 171 דולר ליום כאשר לא נדרשו הוצאות לינה כלל.
מתחת לשני המספרים האלה מסתתרת נקודת התכנון הכי פחות מוכרת בנושא. ההפרש ביניהם הוא 69 דולר ליום, ולכן אם עלות הלינה המוכרת שלכם ללילה נמוכה מ-69 דולר, כדאי לכם כלכלית לא לדרוש את הלינה כלל ולקחת במקומה את התקרה הגבוהה. במדינה שזכאית לתוספת של 25% נקודת האיזון עולה לכ-86 דולר ללילה. מי שלן אצל שותף עסקי, בדירה שהעסק במקום מעמיד או באכסניה זולה בעיר יקרה, עשוי לגלות שהמסלול השני עדיף לו בפער משמעותי.
וחשוב לומר במפורש: התקרה היומית אינה קופה שמגיעה לכם אוטומטית. מותר לדרוש רק את מה שהוצא בפועל, עד גובה התקרה. הוצאתם 60 דולר ביום, זה מה שנדרש, לא 102.
רשימת המדינות שמזכות בתוספת של 25%
בתקנות קיימת רשימת מדינות שבהן ניתן להגדיל ב-25% את תקרות הלינה והשהייה, מתוך הכרה ברמת המחירים בהן. ביניהן גרמניה, צרפת, בריטניה, שוויץ, הולנד, בלגיה, אוסטריה, איטליה, ספרד, יוון, אירלנד, איסלנד, דנמרק, נורווגיה, שוודיה, פינלנד, לוקסמבורג, קנדה, אוסטרליה, יפן, דרום קוריאה, טאיוואן, הונג קונג, דובאי, קטאר, עומאן, אנגולה וקמרון.
מה שכמעט אף אחד לא שם לב אליו: התוספת חלה על לינה ושהייה, אבל לא על תקרת שכירות הרכב. בגרמניה תקרת הלינה בשבוע הראשון עולה לכ-456 דולר ללילה ותקרת השהייה לכ-127.5 דולר ליום, בעוד תקרת הרכב נשארת 80 דולר בדיוק כמו בכל מדינה אחרת. עסק שנוסע למדינה ברשימה ובונה תקציב לפי המספרים הרגילים מוותר מרצון על רבע מהתקרה.
כרטיס הטיסה: מחלקת עסקים, מחלקה ראשונה ושדרוגים
כרטיס במחלקת תיירים או במחלקת עסקים מוכר במלוא עלותו. טיסה במחלקה ראשונה מוכרת עד גובה מחיר כרטיס במחלקת עסקים באותה טיסה, וההפרש אינו מוכר. זה אחד המקומות הבודדים שבהם ההיגיון הוא ״עד רמת השירות הסבירה״ ולא ״עד סכום קבוע״, ולכן שווה לשמור את הצעת המחיר של מחלקת העסקים באותו מסלול כהוכחה לבסיס החישוב. שדרוגים שנעשו בנקודות או במעמד הצ׳ק אין נופלים לרוב בלי קבלה שקושרת אותם לטיסה העסקית, ובלי מסמך אין הוצאה.
השכרת רכב בחו״ל: 80 דולר ליום, כולל דלק
הוצאות שכירת רכב בחו״ל מוכרות ב-2026 עד 80 דולר ליום או עד ההוצאה בפועל, לפי הנמוך. התקרה כוללת את הדלק, וזו הנקודה שנוטים לפספס: מי ששוכר רכב ב-70 דולר ליום ומתדלק ב-25 דולר, חצה את התקרה גם אם מחיר השכירות עצמו נראה סביר לחלוטין.
מכיוון שהתוספת של 25% אינה חלה על סעיף הרכב, זו התקרה הקשיחה ביותר ברשימה. בערים שבהן תחבורה ציבורית ומוניות מכסות את הצורך, לעתים עדיף לוותר על הרכב ולנצל את הסכומים בתוך תקרת השהייה היומית שממילא לא מוצתה. בנסיעה אחת זה נראה זניח, ועל פני שנה עם שש נסיעות זה סכום אמיתי.
אירוח לקוח: למה בחו״ל זה עובד אחרת מאשר בישראל
הכלל בתקנות הוא שהוצאות אירוח בישראל אינן מוכרות, למעט אירוח סביר של אורח שהגיע מחוץ לארץ. ארוחת עסקים בתל אביב עם לקוח ישראלי אינה מוכרת, ואילו ארוחה עם קונה שהגיע במיוחד מגרמניה מוכרת בגבולות הסביר, בתנאי שמתועד מי האורח ומה מטרת הפגישה.
בנסיעה לחו״ל התמונה שונה: ארוחה שאתם מארחים בה לקוח מקומי אינה סעיף אירוח נפרד, אלא נבלעת בתוך תקרת השהייה היומית שלכם. ערב אחד של אירוח נדיב יכול לבלוע לבדו את תקרת השהייה של שלושה ימים. מי שאצלו אירוח הוא חלק אמיתי מתהליך המכירה חייב להביא את זה בחשבון בתקציב הנסיעה.
בן או בת זוג בנסיעה: מתי זה מוכר ומתי לא
ברירת המחדל ברורה: הוצאות של בן או בת זוג שמצטרפים לנסיעה הן הוצאה פרטית ואינן מוכרות. זה נכון גם כשהנסיעה עצמה עסקית לחלוטין וגם כשהחיוב עבר בכרטיס העסק. תשלום על שני כרטיסי טיסה בעסקה אחת לא הופך את השני לעסקי.
החריג הוא כשההשתתפות הייתה הכרחית לייצור ההכנסה בפועל, למשל כששניהם בעלי תפקיד ממשי בעסק ושניהם השתתפו בפגישות. גם אז נדרשת הפרדה: מציגים את ההוצאות שלהם בנפרד ומתעדים את התפקיד שמילאו. בחדר זוגי הדרך הנקייה היא לדרוש את עלות החדר ליחיד לפי מחירון אותו מלון ולהשאיר את ההפרש בחוץ. תיעוד של שתי דקות שמונע ויכוח שלם.
רוצים לדעת כמה באמת תקבלו בחזרה?
ההפרש בין נסיעה שדווחה נכון לנסיעה שדווחה בערך הוא אלפי שקלים בשנה, והוא נקבע בפרטים. אם יש לכם נסיעות שוטפות, שווה לעבור על ההתנהלות פעם אחת כמו שצריך.
שליחת הודעה בווטסאפחיוג 077-571-2868או לקריאה על ראיית חשבון ותכנון מסמע״מ: למה אין קיזוז תשומות על הוצאות בחו״ל, ומה כן אפשר להחזיר
זו נקודת הבלבול הנפוצה ביותר. מע״מ בישראל עומד על 18%, וזכות הקיזוז מותנית בחשבונית מס ישראלית תקינה. חשבונית של מלון בברלין או קבלה של חברת השכרת רכב במילאנו אינן חשבוניות מס ישראליות, ולכן אין מהן מס תשומות לקזז, והמס הזר שנגבה שם אינו נכנס לדוח התקופתי. המשמעות המעשית: הוצאה זהה בגובהה מכבידה על העסק יותר כשהיא מבוצעת בחו״ל. הוצאה מקומית של 1,180 שקל כוללת מע״מ מותירה עלות אמיתית של 1,000 שקל אחרי קיזוז, בעוד המקבילה בחו״ל נשארת במלוא הסכום ששולם.
כשההוצאה מוכרת למס הכנסה היא נרשמת בספרים במלוא הסכום ששולם, כולל המס הזר, כי מבחינת העסק זה חלק מהעלות. את ההמרה לשקלים מבצעים לפי השער היציג של בנק ישראל ביום ההוצאה, ולא לפי השער שבו חברת האשראי חייבה אתכם. שני המספרים כמעט תמיד שונים, ובעסק עם עשרות חיובים בשנה ההפרש הופך לסעיף התאמה קבוע.
אבל המס הזר לא בהכרח אבוד. חברות שאינן תושבות האיחוד האירופי, וישראל בכללן, יכולות לבקש החזר של המע״מ ששילמו במדינות האיחוד במסגרת מנגנון ההחזר לעוסקים זרים. המועד המקובל להגשה בגין שנה קלנדרית הוא ה-30 ביוני של השנה שאחריה ברוב מדינות האיחוד, אם כי כל מדינה קובעת כללים ומועדים משלה, ומועד שחלף אינו מוארך. זה לא רלוונטי לעסק שנוסע פעם בשנה לכנס, אבל כן לעסק שמשתתף בתערוכות בכמה מדינות או מנהל רכש ומימון יבוא מחו״ל באופן שוטף.
הכסף שדולף בלי שאף אחד רואה: עמלת המרת המט״ח
עד כאן דיברנו על מה שמוכר בדוח. עכשיו על מה שיוצא מהחשבון ולא חוזר. עמלת עסקה במטבע חוץ בכרטיס אשראי ישראלי עומדת בדרך כלל על כ-3% מסכום העסקה. זו לא הוצאה שמוגבלת בתקרה ולא סעיף שנופל בביקורת, אלא כסף שהעסק משלם ולא מקבל עליו דבר. קיימים בשוק כרטיסים שמציעים פטור מלא מעמלת המרה, כלומר 0%, וההבדל בין שתי האפשרויות הוא החלטה של חמש דקות בשנה.
בואו נכמת. עסק שמוציא 60,000 שקל בשנה בחו״ל בכרטיס האשראי, סכום סביר לעסק עם ארבע או חמש נסיעות ומנויי תוכנה במטבע זר, משלם על עמלת ההמרה לבדה כ-1,800 שקל. עסק שמוציא 200,000 שקל משלם כ-6,000 שקל. אלה מספרים גדולים משמעותית מסכום האש״ל שנפסל בביקורת ממוצעת, והם משולמים כל שנה בלי דיון ובלי שאיש מציג אותם כשורה נפרדת בדוח.
מעל העמלה יושבות שתי שכבות. הראשונה היא המרה דינמית, אותה שאלה שהקופה בחו״ל שואלת אתכם: לחייב בשקלים או במטבע המקומי. כשבוחרים שקלים, שער ההמרה נקבע על ידי בית העסק וספק הסליקה שלו ולא על ידי חברת האשראי שלכם, והמרווח שנוסף שם מגיע בנוסף לעמלה שאתם משלמים ממילא. הכלל: תמיד לחייב במטבע המקומי. השכבה השנייה היא משיכת מזומן בכספומט בחו״ל, הפעולה היקרה ביותר בתפריט, כי היא מצרפת עמלת משיכה, אחוז מהסכום ולעתים גם עמלה של בעל הכספומט המקומי, על אותו סכום עצמו.
שימו לב לאסימטריה, כי היא לב העניין. על 400 דולר של אש״ל שנפסלו בגלל תקרה אתם מפסידים רק את שיעור המס על הסכום. על 1,800 שקל של עמלות המרה אתם מפסידים את מלוא 1,800 השקלים. בעלי עסקים מתווכחים שעה על הראשון ולא מקדישים דקה לשני.
התיעוד שחייב להיות בתיק, ולמה קבלות לבדן לא מספיקות
קבלה מוכיחה שהוצאתם כסף. היא לא מוכיחה למה. בפער הזה בדיוק נופלות נסיעות בביקורת. מה שצריך להיות בתיק לכל נסיעה: כרטיסי הטיסה ואישורי החיוב, חשבונית המלון עם פירוט הלילות, חוזה השכרת הרכב וקבלות הדלק, וקבלות ההוצאות השוטפות.
ובעיקר, יומן נסיעה קצר: שורה לכל יום שמציינת עם מי נפגשתם, באיזו חברה, מה הייתה מטרת הפגישה ומה יצא ממנה. אם יש התכתבות שקבעה את הפגישה, שמרו אותה באותה תיקייה. אם השתתפתם בתערוכה, שמרו את אישור ההרשמה. חמש דקות ביום בזמן אמת שוות יותר משעתיים של שחזור בפברואר, ובביקורת זה ההפרש בין הוצאה שמתקבלת להוצאה שנפסלת. אותו היגיון חל גם על הוצאות משרד בבית: המבחן הוא התיעוד, לא הכוונה.
דוגמה מספרית: נסיעת עבודה של 5 ימים לגרמניה
יצואן ישראלי נוסע לחמישה ימי עבודה בגרמניה: תערוכה מקצועית ושלוש פגישות עם מפיצים. חמישה לילות במלון ב-290 דולר ללילה, רכב שכור לארבעה ימים ב-95 דולר ליום כולל דלק, והוצאות שהייה בפועל של 210 דולר ליום. גרמניה ברשימת המדינות שמזכות בתוספת 25%, ולכן תקרת הלינה בשבוע הראשון עומדת על כ-456 דולר ותקרת השהייה על כ-127.5 דולר ליום. תקרת הרכב נשארת 80 דולר.
| סעיף | בפועל | התקרה החלה | מוכר בניכוי |
|---|---|---|---|
| טיסה, מחלקת תיירים | 980 דולר | מלוא העלות | 980 דולר |
| לינה, 5 לילות | 1,450 דולר | 456 דולר ללילה | 1,450 דולר |
| שהייה, 5 ימים | 1,050 דולר | 127.5 דולר ליום | 637.5 דולר |
| רכב, 4 ימים | 380 דולר | 80 דולר ליום | 320 דולר |
| סה״כ | 3,860 דולר | 3,387.5 דולר |
מה קרה כאן: 472.5 דולר לא הוכרו, כמעט כולם בסעיף השהייה. בשער דולר שקל של 3.6 לצורך ההמחשה מדובר בכ-1,700 שקל שנשארו מחוץ לדוח, ולחברה בשיעור מס חברות של 23% החלק שאבד מבחינת חיסכון המס הוא כ-390 שקל. ועכשיו הנתון שהופך את התמונה: אם כל 3,860 הדולרים חויבו בכרטיס ישראלי רגיל, עמלת ההמרה של 3% לבדה עלתה כ-116 דולר, כלומר כ-420 שקל. עמלת ההמרה בנסיעה אחת עלתה יותר מחיסכון המס שאבד בכל סעיף השהייה. הנתונים כאן להמחשה בלבד ואינם מהווים הבטחה לתוצאה.
כמה זה עולה לך לא לנהל את זה נכון
נסכם את הדליפה לעסק בינוני עם ארבע עד שש נסיעות עבודה בשנה. סעיף ראשון: הוצאות שנפסלות בגלל חריגה מתקרות שאיש לא בדק מראש, בטווח של 1,500 עד 6,000 שקל בשנה של חיסכון מס אבוד. סעיף שני: עמלות המרת מט״ח על מחזור זר של 60,000 עד 200,000 שקל, בטווח של 1,800 עד 6,000 שקל בשנה במזומן מלא. סעיף שלישי: מע״מ זר שלא הוגשה בגינו בקשת החזר, שאצל עסק עם פעילות אירופית שוטפת יכול להיות הגדול מכולם. סעיף רביעי, שקשה לכמת: נסיעות שנפסלות במלואן בגלל תיעוד חסר.
הצירוף של ארבעת אלה הוא לרוב סכום דו קרבי שנספג כל שנה בלי שהוא מופיע כשורה אחת בשום דוח, וזו בדיוק הסיבה שהוא שורד. אותו עיקרון חוזר בכל סעיפי ההוצאות המוכרות של העסק, לא רק בנסיעות.
לא רואה חשבון, לא אפליקציית קבלות, לא אקסל בסוף השנה
שלוש הדלתות שבעלי עסקים מנסים קודם, ולמה כל אחת מפספסת. רואה החשבון מקבל את הקבלות ארבעה עד עשרה חודשים אחרי הנסיעה, כשכבר אי אפשר לפצל חשבונית מלון או לשחזר מי ישב בפגישה. אפליקציה שסורקת קבלות פותרת אחסון, לא סיווג, והיא לא יודעת אם הלילה השישי היה עסקי או פרטי. אקסל שנתי מסכם מה שקרה ולא משנה דבר במה שקורה.
מה שכן עובד הוא ארבע החלטות שנעשות לפני ההמראה: להגדיר אילו ימים עסקיים ואילו פרטיים, לבדוק אם היעד ברשימת התוספת של 25%, לוודא שהכרטיס שנוסעים איתו הוא בעל עמלת ההמרה הנמוכה, ולהחליט מראש אם דורשים לינה או לוקחים את התקרה הגבוהה. כמה דקות, לפני הנסיעה ולא אחריה. מהניסיון שלנו בהורייזן מול עסקים עם פעילות בינלאומית, הסעיף הגדול הוא כמעט תמיד זה שאיש לא הסתכל עליו, לא זה שהתווכחו עליו.
מתי זה לא רלוונטי לך
לא כל עסק צריך להשקיע בזה. מי שנוסע פעם בשנתיים לכנס, סכומי החריגה אצלו שוליים. מי שכל ההוצאות הזרות שלו הן מנויי תוכנה של כמה מאות שקלים בחודש, מספיק שיוודא שהם מחויבים בכרטיס עם עמלת המרה נמוכה. ועוסק פטור שמחזורו נמצא הרחק מתחת לתקרה של 122,833 שקל ב-2026, ההשפעה על חבות המס שלו מוגבלת ממילא.
הנושא הופך למשמעותי כשמתקיים לפחות אחד משלושה תנאים: יותר משלוש נסיעות עבודה בשנה, מחזור הוצאות זר של עשרות אלפי שקלים ומעלה, או פעילות שוטפת מול ספקים ולקוחות באירופה. אם אף אחד מהם לא מתקיים אצלכם, שימו לב לכלל הפיצול והמשיכו הלאה. עדיף שתשקיעו את תשומת הלב במקדמות מס ההכנסה ובתזרים.
מה עושים עכשיו, לפני סוף שנת המס
שנת המס נסגרת ב-31 בדצמבר 2026, וספטמבר מגיע עם 15 ימי עבודה מלאים בלבד לעומת 22 באוגוסט. הנסיעות של החודשים הקרובים כבר נכנסות לספרי השנה הזו, והזמן לסדר את התיק שלהן מצטמצם. שלוש פעולות לשבוע הקרוב: לעבור על הנסיעות שכבר בוצעו השנה ולוודא שיש להן יומן ופיצול, לבדוק את עמלת ההמרה של הכרטיס שבו משתמשים בחו״ל, ולסמן את היעדים המתוכננים ולבדוק אילו מהם ברשימת התוספת של 25%.
מי שרוצה לראות את התמונה המלאה ולא רק את סעיף הנסיעות, זה בדיוק סוג העבודה שנעשית בפגישת עבודה בבית העסק: עוברים על סעיפי ההוצאה, מזהים איפה הכסף דולף ומה ניתן לתקן עוד השנה. אפשר לקרוא על ראיית חשבון ותכנון מס אסטרטגי ועל ניהול כספים במיקור חוץ, לעבור מראש על מהלכי המס לסוף השנה ועל תכנון המס לעסקים ל-2026, או פשוט לקבוע פגישת עבודה ולעבור על המספרים יחד.
הנתונים בכתבה נכונים לשנת 2026 ומבוססים על תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות) ועל הפרסומים של רשות המסים. האמור אינו מהווה ייעוץ מס או חוות דעת, והטיפול בכל נסיעה תלוי בנסיבות הספציפיות. לפני קבלת החלטה כדאי לבצע בדיקה פרטנית מול איש מקצוע שמכיר את התיק שלכם.
קשור לחובות הדיווח: דוח מע״מ מפורט לעוסק 2026: מי חייב וכך מגישים.
שאלות נפוצות על הוצאות נסיעה לחו״ל
כמה מוכר ליום על אוכל ותחבורה מקומית בנסיעת עבודה בחו״ל?
ב-2026 מוכרות הוצאות שהייה עד 102 דולר לכל יום שהייה כאשר נדרשו גם הוצאות לינה, ועד 171 דולר ליום כאשר לא נדרשו הוצאות לינה. ברשימת מדינות מוגדרת אפשר להגדיל את הסכומים ב-25%. זו תקרה ולא מענק: דורשים רק את מה שהוצא בפועל, עד גובה התקרה.
מה קורה כשמלון בחו״ל עולה יותר מהתקרה?
בשבע הלינות הראשונות מוכרות הוצאות הלינה בפועל עד 365 דולר ללילה, וההפרש מעל התקרה אינו מוכר. מהלינה השמינית ועד התשעים, לינה מעל 160 דולר מוכרת בשיעור 75%, אך לא פחות מ-160 דולר ולא יותר מ-274 דולר ללילה. מעל תשעים לינות התקרה יורדת ל-160 דולר ללילה.
האם אפשר לקזז מע״מ תשומות על הוצאות שבוצעו בחו״ל?
לא. קיזוז מס תשומות בישראל מותנה בחשבונית מס ישראלית תקינה, וחשבונית של ספק זר אינה כזו. המס הזר שנגבה בחו״ל אינו מע״מ ישראלי ואינו נכנס לדוח התקופתי. במדינות האיחוד האירופי ניתן להגיש בקשה נפרדת להחזר מע״מ לעוסק זר, בדרך כלל עד ה-30 ביוני של השנה העוקבת, בכפוף לכללי אותה מדינה.
נסעתי שבוע וחצי ממנו היה עסקי. איך מדווחים?
מפצלים לפי ימים ולילות. כרטיס הטיסה מוכר בדרך כלל במלואו כשמטרת הנסיעה העיקרית עסקית, אבל הלינה והשהייה מוכרות רק עבור הימים והלילות העסקיים. הדרך הנקייה היא לבקש מהמלון חשבוניות נפרדות ולנהל יומן נסיעה שמפרט מה נעשה בכל יום, בזמן אמת ולא בשחזור.
בן הזוג הצטרף לנסיעה העסקית. ההוצאות שלו מוכרות?
ברירת המחדל היא שלא, גם אם החיוב עבר בכרטיס העסק. החריג הוא כשההשתתפות הייתה הכרחית לייצור ההכנסה, למשל כשמדובר בבעל תפקיד ממשי בעסק שהשתתף בפגישות. גם אז יש להציג את ההוצאות שלו בנפרד ולתעד את התפקיד. בחדר זוגי מקובל לדרוש את עלות החדר ליחיד ולהשאיר את ההפרש בחוץ.
